<h1>סמ"ק מצוריך סימן קפ"ו</h1>
<h2>דף לו.</h2>
כבר ביארנו שעד מפי [עד] (אחר) מפי עבד מפי שפחה מפי קרובים נאמנים במה דברים אמורים ששמע מפי בן דעת מת פלוני אבל שמע מפי שוטה או קטן אין סומכין על דבריהם. שמע מפי התינוקות שאמרו עכשיו באנו מהספידו של פלוני כך וכך ספדנים היו שם ופלוני חכם עלה אחר מטתו כך וכך עשה במטתו על פי הדברים האילה וכיוצא בהם מעיד על פיו ומשיאין אשתו. ישראל שאמר הרגתי את פלוני הרי אשתו תנשא עליו ואע"פ שאין אדם משים עצמו רשע הרי העיד שמת. כבר ביארנו שגוי מסיח לפי תומו משיאין על פיו כיצד הרי הגוי מסיח ואומר אוי לו לפלוני שמת כמה היה נאה כמה טובה עשה עמי או כשגוי מסיח ואומר כשהייתי בא בדרך נפל פלוני שהיה מהלך עמנו ומת ותמיהני לדבר זה כיצד מת פתאום וכיוצא בדברים אילו שהם מראים שאין כונתו להעיד הרי זה נאמן וישראל ששמע מפי גוי מסיח לפי תומו מעיד ששמע ממנו ותנשא על פיו במה דברים אמורים כשלא היה שם אמתלא [בעדות] (בדיבור) הגוי אבל הייתה שם אמתלא לא שמא לא יתכוין אלא לדבר אחר כגון שאמר לאחד עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי את פלוני אין זה מסיח לפי תומו שכונתו להטיל אימה על זה. וכן אם שמע מערכאות של גוים הרגנו את פלוני אין נאמנים שהן מחזיקין עצמם בכזב כדי להטיל אימה וכן כל [כיוצא] כדברים אילו. ראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים וכיוצא בהן אין מעידין עליו שאיפשר שלא יאכלוהו, נפל לחפירת נחשים ועקרבים או לתוך כבשן האש או לתוך יורה (אחת) [רותחת] של יין או שמן או שנשחט בו רוב הסימנים שאי איפשר שיחיה אלא ימות מיד בזמן קרוב הרי אילו מעידין עליו. ראוהו צלוב והעוף אוכל בו אע"פ שדיקרוהו או ירו בו חצים אינו מעיד עליו שמת, ואם ראו העוף אוכל במקום שהנשמה יוצאה בנטילתו כגון מראשו [או כגון מוחו] או לבו או בני מעיין הרי זה מעידין עליו שמת, עד אחד אומר ראיתיו שמת במלחמה או ראיתיו במפולת או שטבע בים הגדול שמת וכיוצא כאלה דברים שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. בא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנחנו יודעים פלוני הידוע הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת, יצא ישראל וגוי למקום אחד ובא גוי והסיח לפי תומו ואמר איש פלוני שיצא עמי מכאן (עמי) מת משיאין אשתו אע"פ שאין הגוי יודע אותו האיש והוא שאומר קברתיו, עכ"ל המימוני (הלכות גירושין פי"ג).
<h2>דף מו:</h2>
מצאוהו הרוג או מת אם פדחתו וחוטמו ופרצוף פניו קיימין והכירו בהם שהוא פלוני מעידין עליו שהוא פלוני ואם ניטל אחד מאילו אע"פ שיש להם סימנים כגון בגופו או בכליו ואפילו שומא אין מעידין עליו כי שמא אחר הוא, במה דברים אמורים כשראו אותו תוך ג' ימים אחר הריגתו או מיתתו אבל אחר ג' ימים אין מעידין עליו מפני שפרצוף פניו משתנה. הג', פר"י והיינו דווקא כשאין שם [אלא] הפרצוף אבל אם שם כל גופו אפילו אין שם (אלא) פדחתו וחוטם ניכר הוי היטב על יד סימני הגוף ועוד דשמא דווקא בסימנין הוא דקאמר הכי אבל על ידי טביעות עין ניכר היטב כיון שיש שם כל גופו ואפילו אחר כמה ימים, והיכא שאינו נחבל בפנים יוכלו להביא ראייה אפילו אחר כמה ימים והיכא (שאינו) [ש]נחבל בפנים הפרצוף דאין מעידין עליו אלא תוך ג' ימים כיון שנשאר גופו שלם, וגם יכול להיות דהיכא שאין ידוע מתי נהרג אין לתלותו תוך ג' ימים כך פר"י בהאשה בתרא על אין מעידין [אלא] פרצוף פנים, לשון ר"י (יבמות דף ק"כ ד"ה אין מעידין).
מצאו בשטר כתוב מת פלוני בן פלוני או נהרג פלוני בן פלוני ונודע שזה כתב ישראל הרי זה תנשא אשתו וכן אמר ר' ירמיה בירושלמי (יבמות פט"ז ה"ז), עכ"ל ס"ג. אם יש עדים מתוך הכתב שאומר מת פלוני אין מתירין את אשתו מפני עדות זה אבל עדים ששמעו מפי עד אחד שראוהו שמת ואפילו עד מפי עד משיאין את אשתו. ואם עשו בית דין בעיר שמת המת והתירו האשה וכתבו כתב אז משיאין האשה מתוך הכתב, ויש לרבנים לקיים חתימת הדיינים אם מכירים חתימתם ולהודיע בעיר שהאשה דרה שמכירין החתימות שתנשא האשה, עכ"ל התו' (יבמות דף קכ"ב ד"ה דחזו ליה) [ס"ג].
כבר ביארנו שעד מפי [עד] (אחר) מפי עבד מפי שפחה מפי קרובים נאמנים במה דברים אמורים ששמע מפי בן דעת מת פלוני אבל שמע מפי שוטה או קטן אין סומכין על דבריהם. שמע מפי התינוקות שאמרו עכשיו באנו מהספידו של פלוני כך וכך ספדנים היו שם ופלוני חכם עלה אחר מטתו כך וכך עשה במטתו על פי הדברים האילה וכיוצא בהם מעיד על פיו ומשיאין אשתו. ישראל שאמר הרגתי את פלוני הרי אשתו תנשא עליו ואע"פ שאין אדם משים עצמו רשע הרי העיד שמת. כבר ביארנו שגוי מסיח לפי תומו משיאין על פיו כיצד הרי הגוי מסיח ואומר אוי לו לפלוני שמת כמה היה נאה כמה טובה עשה עמי או כשגוי מסיח ואומר כשהייתי בא בדרך נפל פלוני שהיה מהלך עמנו ומת ותמיהני לדבר זה כיצד מת פתאום וכיוצא בדברים אילו שהם מראים שאין כונתו להעיד הרי זה נאמן וישראל ששמע מפי גוי מסיח לפי תומו מעיד ששמע ממנו ותנשא על פיו במה דברים אמורים כשלא היה שם אמתלא [בעדות] (בדיבור) הגוי אבל הייתה שם אמתלא לא שמא לא יתכוין אלא לדבר אחר כגון שאמר לאחד עשה לי כך וכך שלא אהרוג אותך כדרך שהרגתי את פלוני אין זה מסיח לפי תומו שכונתו להטיל אימה על זה. וכן אם שמע מערכאות של גוים הרגנו את פלוני אין נאמנים שהן מחזיקין עצמם בכזב כדי להטיל אימה וכן כל [כיוצא] כדברים אילו. ראוהו שנפל לגוב אריות ונמרים וכיוצא בהן אין מעידין עליו שאיפשר שלא יאכלוהו, נפל לחפירת נחשים ועקרבים או לתוך כבשן האש או לתוך יורה (אחת) [רותחת] של יין או שמן או שנשחט בו רוב הסימנים שאי איפשר שיחיה אלא ימות מיד בזמן קרוב הרי אילו מעידין עליו. ראוהו צלוב והעוף אוכל בו אע"פ שדיקרוהו או ירו בו חצים אינו מעיד עליו שמת, ואם ראו העוף אוכל במקום שהנשמה יוצאה בנטילתו כגון מראשו [או כגון מוחו] או לבו או בני מעיין הרי זה מעידין עליו שמת, עד אחד אומר ראיתיו שמת במלחמה או ראיתיו במפולת או שטבע בים הגדול שמת וכיוצא כאלה דברים שרובן למיתה אם אמר קברתיו נאמן ותנשא על פיו ואם לא אמר קברתיו לא תנשא ואם נשאת לא תצא. בא אחד ואמר אמרו לי בית דין או אנשים כשתלך למקום פלוני אמור להם שמת יצחק בן מיכאל ובא השליח ואמר לנו והשליח אינו יודע מי הוא זה הואיל ואנחנו יודעים פלוני הידוע הרי אשתו מותרת ואין אומרים שמא יצחק בן מיכאל אחר הוא שמת, יצא ישראל וגוי למקום אחד ובא גוי והסיח לפי תומו ואמר איש פלוני שיצא עמי מכאן (עמי) מת משיאין אשתו אע"פ שאין הגוי יודע אותו האיש והוא שאומר קברתיו, עכ"ל המימוני (הלכות גירושין פי"ג).
